שבוע 40 להריון: מה קורה כשעוברים את התאריך

נתוני שבוע 40 במבט אחד

הגולגולת שנשארת גמישה

עצמות הגולגולת אינן מחוברות זו לזו בשלב הזה, ובין הלוחות נשארים מרווחים ומרפסים רכים. זה מה שמאפשר לראש לשנות צורה בזמן המעבר בתעלת הלידה, כשהעצמות מחליקות מעט זו על זו. ראש מוארך או לא סימטרי בשעות הראשונות אחרי הלידה הוא תוצאה של אותו מנגנון, והוא מתיישר מעצמו תוך ימים.

מערכת החיסון של התינוק נשענת עכשיו על נוגדנים שעברו אליו ממך דרך השליה, בעיקר בשליש האחרון. הם ילוו אותו בשבועות הראשונים בעולם, עד שהמערכת שלו תתחיל לעבוד בכוחות עצמה, ולכן גם בהיבט הזה כל שבוע נוסף בפנים תרם לו משהו.

שאר העבודה נעשתה מזמן. הריאות בשלות, הכליות מסננות, מערכת העיכול מוכנה לחלב, והשומן שנצבר יאפשר לו לשמור על חום גוף. הציפורניים כבר הגיעו לקצות האצבעות, ולפעמים תינוק נולד עם שריטה קטנה על הפנים. מה שהוא עושה עכשיו זה בעיקר לגדול ולישון.

התאריך המשוער הוא הערכה, לא הבטחה

היום שסומן בעיגול הוא נקודת אמצע, ולידה שמתרחשת לפניו או אחריו נמצאת בטווח הרגיל לגמרי. הקושי האמיתי הוא לא רפואי אלא סביבתי: במקום העבודה סגרו תאריך, המשפחה מתקשרת כל בוקר, וכולם מתייחסים ליום הזה כאילו הוא דד ליין. התשובה לשאלה מתי היא שאיש אינו יודע, וגם זה בסדר.

מה שכן משתנה מרגע שעוברים את התאריך הוא המעקב. הוא נעשה צמוד יותר, בתדירות שקובע הצוות, ובכל ביקור בודקים שהתינוק ממשיך להרגיש טוב ושאין סיבה להתערב. זו לא אזעקה, זו מעבר למצב של השגחה פעילה. כדאי לשאול בכל ביקור מתי הביקור הבא ומה ייבדק בו, כדי שלא תישארי בלי לוח זמנים ברור.

גופנית הימים האלה מרוכזים סביב לחץ. הראש נמוך, ההליכה כבדה, השינה מקוטעת, וההתכווצויות מופיעות ונעלמות. חוסר השקט שמלווה את זה הוא תגובה סבירה לחלוטין למצב שבו כל שעה עשויה להיות ההתחלה.

מה מורגש בימים האחרונים

התסמינים כאן כמעט זהים לשבועות הקודמים, אבל את קוראת אותם אחרת. כל תחושה נבחנת עכשיו בשאלה אחת, האם זה מתחיל, וזו בדיוק הסיבה שהימים האלה מרגישים ארוכים כל כך.

• צירים שמופיעים בקצב לא קבוע ומתחזקים לקראת הערב
• לחץ באגן ותחושת כובד בתחתית הבטן
• נזילה איטית או שטף של מי שפיר
• חוסר שקט וקושי להתרכז במשהו אחר
• שינה קצרה ויקיצות תכופות
• בצקות בכפות הרגליים בסוף היום
• כאב בגב התחתון שמקרין לירכיים

אכילה ביום שאולי יהיה היום

העיקרון פשוט: להישאר מתודלקת בלי להיות מלאה. ארוחות קטנות לאורך היום שומרות על אנרגיה זמינה ומונעות מצב שבו הצירים מתחילים בדיוק אחרי שמונה שעות בלי אוכל. פחמימה מורכבת עם חלבון עושה את העבודה טוב יותר ממתוק מהיר שמעלה ומפיל את רמת הסוכר בתוך שעה.

שתייה חשובה כאן לא פחות. התייבשות קלה מגבירה התכווצויות ועייפות, וכשמתחילים צירים היא הדבר הראשון שמורגש. בקבוק מים ליד המיטה ועוד אחד בתיק שמוכן ליציאה פותרים את רוב הבעיה, וכדאי שגם בן או בת הזוג יזכרו לשתות בחדר הלידה.

בשלב הפתיחה המוקדמת רוב הנשים יכולות לאכול קלות בבית, ורבות מגלות שדווקא אז אין להן חשק בכלל. משהו קטן וזמין עדיף על ארוחה מלאה, ובחילה בשלב הזה שכיחה ואינה סימן לבעיה.

כשמדובר בהשראת לידה מתוכננת או בניתוח, הצוות ייתן הנחיית צום מדויקת, והיא גוברת על כל כלל אחר. במקרה כזה כדאי לשאול מראש מאיזו שעה מפסיקים לאכול ומאיזו שעה מפסיקים לשתות, כי אלה לא תמיד אותה שעה.

תנועה בלי לרדוף אחרי הלידה

כל עוד את מרגישה טוב, תנועה עדינה עדיפה על שכיבה. הליכה קצרה, מתיחות קלות וישיבה על כדור עוזרות לזרימת הדם, לעיכול ולמצב הרוח, ומקלות מעט על הלחץ בגב. הקצב צריך להיות כזה שאת יכולה לדבר תוך כדי בלי להתנשף. ואם משהו כואב או מכביד באמצע, זו סיבה מספקת לעצור.

מה שכדאי להוריד מהראש זה הניסיון לגרום ללידה להתחיל. הליכות מרתוניות, טיפוס חוזר במדרגות ותרגילים שמישהי הבטיחה עליהם בעיקר מתישים, ולידה שמתחילה כשאת מותשת לא מתחילה בעמדה טובה. עדיף לשמור אנרגיה למה שבאמת מחכה.

אם ניתנה הוראה למנוחה, לניטור תכוף או להימנעות ממאמץ מסיבה רפואית, היא קודמת לכל עצה כללית. ובכל מקרה, צירים שנעשים סדירים בזמן פעילות הם סימן לעצור ולבדוק ולא להשלים את הסיבוב.

מעקב צמוד ומה זו השראת לידה

משבוע 40 ואילך המעקב נעשה צמוד יותר, והוא ממומן. הצוות קובע את התדירות ואת ההרכב, ובדרך כלל הוא כולל ניטור של דופק העובר ושל התכווצויות, הערכת כמות מי השפיר באולטרסאונד, ולעיתים בדיקה פנימית שמעריכה את מצב צוואר הרחם.

המטרה של כל אלה היא לוודא שהתינוק ממשיך להרגיש טוב ושהמצב מאפשר להמשיך להמתין. כל עוד המדדים תקינים, המתנה היא אפשרות לגיטימית לגמרי ואין סיבה למהר.

השראת לידה היא התחלה יזומה של התהליך. היא נעשית בכמה דרכים, בהן חומר שמבשיל את צוואר הרחם, בלון מכני, ניתוק קרומים, פקיעה מלאכותית של מי השפיר ומתן אוקסיטוצין. מתי מציעים אותה נקבע לפי מצב האם והתינוק ולפי נוהלי בית החולים, וזו החלטה שמתקבלת יחד איתך.

מתי נוסעים בלי להתלבט

בשלב הזה כמעט כל סימן מקבל תשובה מהירה מהצוות. ירידת מים בכל כמות, דימום, ירידה בתנועות התינוק או כאב ראש חזק שאינו חולף הם סיבה ליצור קשר מיד ולא להמתין לבוקר.

• דימום נרתיקי
• כאב בטן חזק או מתמשך
• חום גבוה
• כאב או צריבה במתן שתן
• הקאות שאינן מאפשרות לשתות
• ירידה ניכרת בתנועות העובר
• כאב ראש חזק שאינו חולף, טשטוש ראייה או הבזקי אור
• נפיחות פתאומית בפנים, בידיים או ברגליים
• ירידת מים
• צירים סדירים לפני שבוע 37

הרשימה אינה ממצה. אם משהו מרגיש לא בסדר, זו סיבה מספקת להתקשר ולשאול, גם אם הוא לא מופיע כאן.